אודות הענף
סיוף בישראל
שנים 1942-1965
דור הסייפים של שנות החמישים והששים היווה את הפריצה הגדולה של הענף לתחרויות בינלאומיות באירופה. הזמנת נבחרת הסטודנטים של אס”א אל מעבר למסך הברזל לפולין בשנת 1958 הייתה בין הראשונות לספורט הישראלי בכלל וראשונה לנבחרת סיוף ישראלית.
עד תחילת שנות החמישים התמיד ענף הסיוף בפעילותו בשתי ערים בלבד, בחיפה במסגרת מכבי ובתל אביב במסגרת ברית מכבים עתיד, וגם בשיאו עסקו בו רק כמה עשרות של סייפים.
בשנת 1952 נפתח ברמת גן מועדון חדש ביוזמתם של שני האחים הדר ורן גרד ועד מהרה היה למועדון המוביל במרכז הארץ, אירח גם את נבחרי הסייפים של ברית מכבים עתיד, בהם שלום שפילמן ואלנקווה, והתחרה בעליונותם עד אז של המועדונים החיפאים (מכבי והפועל).
מאמן עולה מהונגריה בשם מאזיי היה הראשון שהביא לרמת גן ניחוח של סיוף מודרני. מבין שלושת סוגי הכלים, כיכב הסייף (הפלורט) ככלי הנבחר, בחרב סייפו מעטים והדקר נותר בלתי משומש. אליפות המועדון הרמת גני בסייף באותה שנה התפרסמה בתקשורת הודות לנחמיה בן אברהם, ששידר ברדיו מידי שבת מידע לידיעת מאזיני חדשות הספורט על תוצאות תחרויות בענף ספורט שמעטים מאד הכירו ושעיתונות הספורט התעלמה ממנו. בגביע אליפות רמת גן, שנתרם ביזמתו של המורה הוותיק להתעמלות ברוך חפץ, זכה הנער דוד מנדס שהתאמן עד אז אצל סבא שלו, גנרל בצבא האיטלקי ואשר המשיך לזכות בו גם בשנים שלאחר מכן.
המועדון שהשתכן בצריף הירוק של מכבי רמת גן (שעדיין קיים) גדל ומשך סייפים רבים ובהם דן ויורם אלון, ג’וני ליסנר, ישראל וינשטיין, עזריאל סמרגון, טרבולוס, גדעון ארהרד, יורם ויזן (זיו), חנה איצקוביץ’, ומאוחר יותר שני רופאים יוליוס צורף וולדמר ויבורסקי. המועדון היה גם יעד לביקורים של אוהבי ספורט רמת גנים ובהם אברהם חיים מצליח שנפל במלחמת סיני כלוחם בגדוד הצנחנים שפרץ דרך במיתלה בסיני.
הראשון מבין המפגשים השנתיים של המועדון החיפאי בליווי מאמנו קלעי (קליין) והמועדון הרמת גני נערכו ברמת–גן במסגרת של אליפויות נוער בתחרות על ‘מגן צבי קליר’ שנהרג במלחמת השחרור. המגן נתרם שנים קודם לכן על ידי הוריו של צבי בעלי המפעל ‘ארגמן’ ברמת גן בהיותו בר מצווה. התחרות הראשונה נערכה בשנת 1942 ומדי שנה התחרו טובי סיפי הנוער ומדי שנה זכו בו חיפאים. 1942 – א. לדן, 1943 שמעון יעקובי, 1944 – אבנר קרזבאום, 1945 – שאול וינשל, 1946 – יעקב ויקטור, 1947 לא נערכה תחרות, 1948 – מיכאל רובינשטיין (רון), 1949- 1950 לא נערכו תחרויות, 1951 – יצחק משולם, 1952 – רפאל כצנשטיין (עינת), 1953 – ערן כצנשטיין (עינת), 1954 – דוד מנדס מרמת-גן. זו הייתה השנה האחרונה לתחרויות אלו שנערכו ‘בבית צבי’ (קליר) שמוכר כמוערך בין בתי הספר לאומנויות.
התחרויות ברמת גן יצרו תהודה תקשורתית חזקה ומשכו את הסייפים הוותיקים שחלקם היו פסיבים מהעדר פעילות מסודרת. שלמה פופר, מאיר אלון וידידו שמואל פרייס וקלמן מלאו תפקידי שופטים בקביעות ובהתלהבות ונהנו להחליף בהונגרית קריאות קרב עם יצחק קלעי.
מאז הזכייה ‘במגן צבי’ ב-1954 כשגבר המועדון הרמת גני על המועדון החיפאי ובראשו האחים (השמאלי והימני) כצנשטיין (עינת), כיכבה רמת גן בכל תחרות. גם העיתונאים החיפאים כמו עמוס כרמלי ותלמידיו הרבו לכתוב בין היתר על איכותם של הרמת-גנים. ב-1955 התקיימה בירושלים אליפות המדינה לבוגרים בסייף בחסות מועדון רוטרי ביוזמתה של אוהדת בשם סופיה. בגביע האליפות זכה דוד מנדס ששירת אז בקורס קציני תותחנים. הוא גבר בגמר על החיפאי אבנר קרזבאום, ומאז נשאר אלוף בלתי מעורער שהגן על תוארו ב-1957, ב-1961 וב-1963. בשנת 1965 יצא לארצות הברית להתמחות בכירורגיה אורתופדית, וד”ר ויבורסקי מרמת גן ירש אותו כאלוף המדינה בפלורט.
תחרויות אליפות המדינה לבוגרים בסייף ובחרב היו רק ספורדיות באותה תקופה ותזמונן היה קשור בעיקר למכביות.
בשנת 1955 נפתח מועדון סיוף חדש ויוקרתי בירושלים. מועדון סטודנטים של האוניברסיטה העברית במסגרת ‘אסא’ (איגוד ספורט אקדמאי). הייתה זו יוזמה של דן פרידלנד ויחד עם דוד מנדס שהחל את לימודיו בבית הספר לרפואה הקימו חוג במסגרת ספורט חובה ובו עשרות מתאמנים מדי שנה. עד מהרה הצטרף מארגן ומאמן לחוג יעקב וילף ומאוחר יותר גם ערן עינת שסיים את שרותו הצבאי. הרוח החיה במועדון הספורט אסא היה מייסדו עדין טלבר ותגבר אותו ראש החוג ומנהלו הלל רסקין שטפח וקידם את הספורט באוניברסיטה העברית לרמה אקדמית ומחקרית בינלאומית במסגרת העמותה על שם קוסל. בשלב מסוים שימש עינת כסגן ועוזר לרסקין, והסיוף קבל תאוצה שהיה ראוי לה. מנדס נבחר בשנת 1957 לספורטאי המצטיין של האוניברסיטה העברית והצטרף לוועדת הספורט של אסא ירושלים כהכנה לקראת השתתפות נבחרת הסיוף באוניברסיאדה בפריז.
הייתה זו ההופעה הראשונה של נבחרת סיוף ישראלית בחו”ל כמייצגת את המדינה. הנבחרת מנתה את הפלורטיסטים ערן עינת, יעקב וילף, דוד ואן חלדר (שצורף כתלמיד תיכון), דוד מנדס כקפטן הנבחרת, יעקב ז’ביצקי כדקריסט והדר גרד שהושאל ממכבי רמת גן כמנהל הנבחרת. הנבחרת זומנה להתאמן עם הנבחרת האיטלקית ובדרכה הוזמנה לתחרות ידידותית נגד לוקסמבורג. מהעדר קשרי תחרות וזרימת מידע קבועים מחו”ל הופתעה הנבחרת מהחידוש שהוכנס אותה שנה – שפוט חשמלי. באיטליה רכשה ציוד חשמלי והתאמנה בו אבל העדר ניסיון נאות גרם להצלחה מעטה.
לקראת קיץ 1958 החליטה ועדת הספורט של האוניברסיטה להיענות להזמנה של איגוד הסטודנטים הפולני לתחרויות סטודנטים בשלושת ענפי הסיוף. הייחוד בהזמנה היה צפייתם להגעת הנבחרת הישראלית מספר ימים לפני שאר הנבחרות והתייחסותם הידידותית המופגנת לנבחרת של מדינה מהצד השני של ‘מסך הברזל ‘. הנבחרת הישראלית כללה את המאמן אלפרד נובל והסייפים ערן עינת, יעקב ז’ביצקי, יעקב וילף, ודוד מנדס כקפטן הנבחרת. ותכניתה הייתה שכל אחד יתחרה בשני ענפים שונים. בגלל חשיבות הייצוג הישראלי במדינה מזרח אירופאית נקבעו שני ראשי משלחת חיים מודריקמן (מרום) ושר שלום שוורץ (שירן) ונציג האוניברסיטה הגזבר משה קלופר.
התחרויות נוהלו בפולנית. לכאורה בעיה קטנה, אבל מניין הפגיעות בפולנית היה מבלבל למתחרה. בכל אחד מהמקצועות צברו הסייפים גם ניצחונות וגם הפסדים, אבל בסכומן של התחרויות לא זכו במקומות הראשונים. אחרי התחרויות שוב הביעו המארחים את ייחסם המיוחד במחווה לנבחרת שהוזמנה לבקר ב-Wawel מקום משכנם עדן של מלכי פולין וכעבור יום נוסף כמשלחת ישראלית ראשונה בזוועת אושוויץ.
ההופעה הראשונה של סייפים ישראלים באולימפיאדה הייתה ברומא בשנת 1960. היה זה אמור להיות השג ספורטיבי מדרגה ראשונה כהמשך להופעות הבינלאומיות של נבחרות אסא. אבל נציגי הפועל החליטו מראש על שליחת שני סייפים חיפאים אחד ממכבי דוד ואן חלדר ואחד מהפועל מיקי רון. דוד מנדס שייצג את אסא והיה בראש הטבלה של תחרויות המבחן התנגד להחלטה השרירותית ובעזרת הלל רסקין הפעיל בין היתר את נציג הפועל בהתאחדות הספורט ואת התקשורת. הוחלט על תחרות מבחן בינו לבין מיקי רון. נציגי מכבי סירבו לאפשר צירוף של ואן חלדר לתחרות המבחן. התחרות במכון וינגייט נערכה סמוך ליציאת כל הנבחרת הישראלית לרומא. האווירה השלילית והשפוט הגרוע תרמו לניצחונו הדחוק של מיקי רון והוא צורף לואן חלדר. שניהם נוצחו במוקדמות של האולימפיאדה ברומא.
בשנות השישים נותרה וועדת הסיוף של התאחדות הספורט חסרת יוזמה והקרע בין נציגי הפועל ומכבי גרם לחוסר פעילות. בשלב מסוים החליטו סייפי רמת גן ליטול יוזמה והפעילו מערכת שבועית של תחרויות מקומיות וארציות, שלוו תמיד בתהודה תקשורתית חזקה. היוזמה נעשתה ממוסדת כאשר דוד מנדס נבחר רשמית בתחילת שנות השישים ליו”ר ועדת הסיוף.
1965 עד היום
בשנת 1963 הוזמנה נבחרת הסיוף של מכבי רמת-גן לתחרויות בסייף ובחרב על ידי המועדון היוקרתי ‘לטניס וסיוף’ של איסטנבול. ההיענות להזמנה גובתה רשמית ופיננסית על ידי ראש העיר אברהם קריניצי (ששירת בזמנו בצבא העות’מאני וקסם לו הרעיון לנצח אותם בחרב) ובעידודם של פעילי מכבי זיסמן וכבשני. הנבחרת הרמת-גנית כללה את יוליוס צורף, ולדמר ויבורסקי, דן אלון, קובץ’, ודוד מנדס כקפטן הנבחרת. מנהל המועדון בן ציון עמיצור, ויעקב עמיצור היו מלווי המשלחת. תחרות היום הראשון בסייף נערכה באולם נרחב גדוש בצופים טורקים נלהבים שעודדו את נבחרתם ללא הועיל, נבחרת רמת- גן ניצחה. לקראת התחרות בחרב ביום השני מלאו הצופים גם את המרפסות הפנימיות של הקומה השנייה. בשלב מתקדם של התחרות, כאשר נראה בעליל שהנבחרת הטורקית שוב תנוצח געש היציע והאולם התחמם באלימות מילולית. נציג השגרירות הישראלית שלווה את התחרות בקש במפגיע שעלינו להפסיד אחרת איננו אחראי למה שעלול לקרות. התחרות הסתיימה בתיקו.
ב-1965 הועבר תפקיד יו”ר ועדת הסיוף לאמנון כרמי שהתמנה באותה תקופה לשופט בבית משפט השלום בצפת. תרומתו לפופולריות של הענף הייתה עצומה. ביוזמתו נפתחו בשנות השישים המאוחרות מועדוני סיוף ביישובים רבים בארץ, ובטיפוחו של בנו אודי כרמי שבחר בסיוף כמקצוע לחיים, נפתחו קורסים רשמיים למאמנים.
בישראל כיום למעלה מ-19 מועדוני סיוף, ממעלות בצפון ועד באר-שבע בדרום, שהגיעו למדליות בתחרויות בינלאומיות בענפים השונים (רומח ודקר) ושלחו נציגים אולימפיים ושופטים ל-7 האולימפיאדות האחרונות (רשימת המועדונים בהמשך).
בעבר, הענף המוביל בארץ היה הסייף (רומח). להישגים הטובים בו הגיעו אודי כרמי (מקום רביעי באליפות העולם 1987) ולידיה חטואל (מקום שביעי באליפות העולם 1991). נכון ל-2007, הסייף הישראלי המוביל הוא תומר אור, אלוף עולם לנוער לשעבר. הוא היה מדורג בעשירייה הראשונה בעולם בענף הרומח וזכה בשלושה גביעי עולם. סייפים בולטים נוספים הם דלילה חטואל שזכתה במספר מדליות בגביעי עולם ופעמיים מקום שביעי באליפות אירופה (2007 ו-2008), אחיה מאור חטואל שזכה במקום שני באליפות אירופה לנוער 2005, ואורן בסל שזכה במקום השלישי באליפות העולם לנוער 2006.
טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן
טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן הוא אירוע טרור פלסטיני שהתרחש ב-5-6 בספטמבר 1972, במהלך האולימפיאדה העשרים שהתקיימה במינכן בגרמניה המערבית, שבו נרצחו אחד-עשר ספורטאים, מאמנים ושופטים, חברי המשלחת האולימפית הישראלית, על ידי מחבלים פלסטינים מארגון “ספטמבר השחור”. שניים מהחללים נרצחו בתוך מגורי המשלחת הישראלית בכפר האולימפי תוך כדי השתלטות המחבלים על חברי המשלחת, ותשעת האחרים, שהוחזקו כבני ערובה במשך כ-19 שעות, נרצחו במהלך ניסיון חילוץ כושל של כוחות משטרת בוואריה בשדה תעופה סמוך לעיר, שבו נהרגו גם שוטר גרמני אחד וחמישה מתוך שמונת המחבלים.
אנדרי שפיצר
אנדרי שפיצר (כ”ג בתמוז תש”ה, 4 ביולי 1945 – כ”ו באלול תשל”ב, 6 בספטמבר 1972) היה מאמן סיף וחבר משלחת ישראל באולימפיאדת מינכן (1972), מקורבנות טבח הספורטאים באולימפיאדת מינכן.
אנדרי שפיצר נולד בעיר טימישוארה ברומניה. הוא עלה לישראל בגיל 19.
ב-1964 עבר להאג שבהולנד כדי ללמד סיף עם “מאסטר אברהם”. משפחת סמיטלו אירחה אותו בביתם שבצפון האג בשנותיו הראשונות בעיר.
ב-1971 הוא התחתן בהולנד עם אנקי והחליט לשוב לישראל. כשהגיע לישראל עזר בהקמת האקדמיה ללימודי סיף. שפיצר נהפך לאחד מבכירי מורי הסיף בארץ ולימד במכון וינגייט. הוא גר ברמת גן עם אשתו ובתו התינוקת, שנולדה חודשים ספורים לפני שטס לאולימפיאדת מינכן.
שפיצר שהה בביקור אצל הורי אשתו בהולנד, והגיע למינכן 4 שעות לפני שהטרוריסטים חברי ארגון הטרור, “ספטמבר השחור”, פרצו לחדרו והרגו את יוסף רומנו ואת משה ויינברג וחטפו אותו ועוד 8 אנשים מהמשלחת האולימפית הישראלית.
שפיצר נראה פעם אחת בלבד בזמן שהיה חטוף. הוא היה עם גופייה לבנה, כשידיו כפותות מקדימה, וניהל משא ומתן עם המשטרה הגרמנית. כששפיצר אמר משהו שהחוטפים לא רצו שיגיד, הם הכו אותו עם רובה ה-AK-47 והרחיקו אותו מהחלון. זו הייתה הפעם האחרונה שהוא נראה בחיים.
לאחר 20 שעות של משא ומתן, הוא הובל יחד עם שאר החטופים חברי המשלחת למסוק. בניסיון חילוץ כושל של המשטרה הגרמנית נרצח שפיצר מיריות רובה של אחד המחבלים.
שפיצר נקבר לצד עמיצור שפירא, קהת שור, אליעזר חלפין ומארק סלבין בבית העלמין קריית שאול שבתל אביב.
אלמנתו אנקי התחתנה מחדש ושמה שונה לאנקי שפיצר-רכס. היא הייתה ממובילי המאבק לכך שממשלת גרמניה תודה שניסיון החילוץ של אנדרי וחברי המשלחת האחרים היה רשלני. בשנת 2003 הסדירו משפחות קורבנות הטבח את הפיצוי הכספי שקיבלו ממשלת גרמניה.
ב-2015 חשפו אנקי ואילנה רומנו, אלמנתו של יוסף רומנו, בראיונות ובסרט תעודי כי על פי תמונות ודוחות שנמסרו להם מהרשויות בגרמניה, עולה כי הספורטאים בני הערובה הוכו ועונו לנגד עיני חבריהם בטרם נרצחו.
רשימת המועדונים בישראל
מכבי מעלות – מאמן מוביל יעקב פרדמן.
הפועל אבירים עכו – מאמן מוביל חיים חטואל.
הפועל גלבוע – מאמן מוביל נתן אביטן.
הפועל מגידו – מאמן מוביל נתן אביטן.
הפועל חיפה – מאמן מוביל יואב אופנברג.
הפועל עמק יזרעאל – מאמנים מובילים שלומי אייל ובועז אליס.
הפועל כפר סבא – מאמן מוביל אוהד בלוה.
העמותה לקידום הסיוף תל אביב – מאמן לויט דורון.
מכבי ירושלים – מאמן מוביל איבנוב אלכסנדר.
מועדון סיוף מודיעין – מאמנים ויקטור גלאז ודמיטרי פאדולסקי
מועדון סיוף לוד – מאמנים ויקטור גלאז ודמיטרי פאדולסקי
מועדון סיוף רחובות – מאמן סשה מוסקוביץ’.
מכבי הוד השרון – מאמן מוביל שמעון שפרוכמן.
מועדון סייף אשדוד – מאמן מאיר (מרק) שמיס.
הפועל אשקלון – מאמן ראשי בוריס ויינר.
מועדון סיוף באר שבע – מאמן מוביל גרגורי גרוס.
מכבי חיפה – מאמן מוביל מיכאל רייכמן.
הפועל לכיש – מאמנת שירלי דראי-לאסט.
הפועל גבעתיים – מאמן דורון לויט.
ספורטיב-לי עכו – מאמנת לידיה חטואל.
מכבי פתח-תקוה – מנהלת אלה צוויג